לא בטוחה למה, אבל שעשע אותי מאוד:
Приходит в конце 1940 года немецкий офицер домой. О чем-то задумался.
Жена: Что такое, о чем задумался?
Генерал: Да вот, фюрер решил напасть на Россию
Жена: На Россию? Интересно… Покажи мне карту России.
Генерал разворачивает перед ней большую карту. Она смотрит, смотрит, а потом спрашивает:
– Скажи, а фюрер видел эту карту?
ובתרגום חופשי:
בסוף שנת 1940, קצין גרמני מגיע הביתה, ונראה שהוא שקוע עמוק במחשבות.
האישה: מה קרה, מה מטריד אותך?
הקצין: את מבינה, הפיהרר החליט לפלוש לרוסיה.
האישה: לרוסיה? מעניין… תראה לי את המפה של רוסיה.
הקצין פורס מולה מפה ענקית. היא מסתכלת, מסתכלת ואז שואלת:
"תגיד, הפיהרר ראה את את המפה הזאת?"
***
כותבים וכותבות יקרים, בבקשה תגיבו כאן:
http://yuligama.livejournal.com/30652.html
אני מתחילה לקדם את העניין הזה מול הועד, בלי פאניקה ומגזין האגודה.
העניין הזה, אם יצא לפועל, יגע בכולכם ואני רוצה לדעת מה אתם חושבים
לפני שאני מתחילה לדרוך על אצבעות.
***
גם אני וגם רונן אוהבים לבשל.
אנחנו לא עושים את זה הרבה,
אין לנו את רוב הציוד (כמו בלנדר… או נגיד תנור)
אבל פעם ב- כיף למצוא מתכון מוצלח ולשחק איתו.
אז הנה מתכון ממש מוצלח מ "בשר טחון" של אהרוני, עם כמה הערות שוליים.
(גם ספרי בישול אנחנו מאוד אוהבים :-P)
(אגב, ספר מאוד מוצלח, זה כבר לא המתכון הראשון שאני מכינה משם)
מצרכים:
1 ק"ג בשר כבש טרי טחון (אני הכנתי מבשר בקר)
1 בצל גדול קצוץ דק
4 שיני שום קצוצות
1 כוס כוסברה טרייה קצוצה (בערך חצי חבילה)
1 כוס בורגול עבה שהושרה בהרבה מים קרים.
1 כף גרגרי כמון שלמים.
1 כף קליפת לימון מגורדת (גירוד בערך קליפה מלימון אחד שלם)
1 כף גרגרי כוסברה כתושים (שמתי בשקית והרבצתי להם עם מערוך, עובד)
1/2 כפית אגוז מוסקט טחון
2 ביצים
מלח, פלפל שחור טחון טרי
1 כוס פירורי לחם
שמן זית לטיגון
הכנה:
@ שמים את כל החומרים בקערה גדולה ומערבבים היטב (קערה ממש גדולה, הירקות תופסים המון המון מקום)
@ מרטיבים מעט את הידיים וצרים מהתערובת קציצות שמנמנות ושטוחות מעט (עדיף שטוחות, אחרת הן לא מטגנות טוב לעומק)
@ טובלים את הקציצות בפירורי לחם ומצפים אותן סביב סביב.
@מחממים במחבט רחבה שמן זית בגובה סנטימטר אחד בערך (שמתי פחות), וכשהוא חם, מטגנים את הקציצות משני הצדדים עד שהן שחומות ופריכות.
*אולי זה הכיריים שלי, אולי המחבט או אולי המתכון אבל:
– כדאי לכסות עם מכסה, אחרת הן לא מטגנות מספיק אחיד אלא נשרפות. לטגן טוב צד אחד ואז להפוך ולתגן את הצד השני. יש לקציצות אלא נטייה להתפרק, אז עדיף לא לשחק איתן יותר מדי.
– עדיף לא להכין עם בשר מופשר, הוא מביא אתו יותר המון מים (אבל עובד גם עם מופשר).
– אם לא מיבשים את הכוסברה, הבורגול וכו, התערובת תהיה מאוד לחה ותנסה להתפרק (לא בטוחה מה לעשות בנדון, אני לא הולכת ליבש את הכוסברה שלי אחרי שטיפה…).
– אני "סחטתי" כל קציצה לפני שגלגלתי אותה בפירורים. קצת מסורבל, אבל מונע מהן להתפרק במחבט.
– ניתן לטגן על מים, יוצא יותר רך, בהיר ופחות מטוגן. אני אוהבת יותר את הפריכות של הטיגון בשמן.
ממש ממש טעים.
מומלץ להגיש עם טחינה ירוקה (טעים גם בלי, טעים גם קר)
***
הממ… זה דיי מתאר את מצב הרוח שלי לאחרונה.
***
מה זה לטגן על מים? וכמה זמן בערך משרים את הבורגול- עד שהוא מוכן או קצת פחות? חוץ מזה, לא צריך בלנדר ותנור להמון דברים. במיוחד תבשילי קדירה- אם אין לכם אותו עדיין, "הכל בסיר אחד" של בני סיידא הוא ספר נהדר לדעתי.
הכוונה שכאשר נגמר השמן מוסיפים קצת מים למחבת. קראתי על זה פעם, ויש דרך נכונה לעשות את זה, אבל אני פשוט מוסיפה מים פנימה וזהו. מטגנים עד שהמים נגמרים. אפשר גם ביין ועוד שטויות. זה לא באמת טיגון אלא יותר בישול/אידוי אבל זה עובד לא רע בהרבה מקרים, עבד גם כאן. עדיין, הטיגון טעים יותר. הבורגול והפרורי לחם נתנו לזה מרקם של פלפל. כיף. לא כתוב בספר, אבל במקום אחר אומרים חצי שעה ונראה לי שהוא יצא רך מספיק. היה לי ניסיון אחד לא מוצלח עם בישול קדירה, כאשר התברר, אחרי חמש שעות התעסקות, שרונן לא ממש אוהב בקר שיוצא מבישול ארוך 🙂 (הכנתי ז'רקויה – נזיד בשר רוסי) אבל הספר נשמע מצוין, אחפש.