זהו, עברנו את המייונים לשם הקליטה לגוש שגב.
אומרים שאיש לא נידחה בהם, אבל עדיין. טוב לדעת שזה מאחורינו.
אתמול היה השלב האחרון.
ועדת הקליטה:
אנחנו : שלום, באנו לריאיון קליטה-
ועדת הקליטה: ברוכים הבאים לגוש. NEXT!
לא יודעת אם לצחוק או לבכות מהתהליך. 😛
עכשיו השלב הבא, לזכות בלוטו, כדי שנוכל גם לעבור לגור שם.
***
שסק עדיין חתול מוכה. לומד בינתיים שאם הוא רץ ממסתור למסתור ניקי לא מרביצה לו.
אתמול-
רונן: ניקי, מי חמודה? מי?
ניקי: גרר….
רונן: לא, באמת, תראי איזה קטן, נו? ניקי?
ניקי בתנוע מהירה: באץ-באץ-באץ
שסק, שוכב מחוץ: ?!?
ניקי, רק למידה טובה: באץ. גרר…
רונן: ניקי…
זאת ניקי, מנסה לברוח החוצה אחרי יותר מדי שעות עם שסק.
***
היתי אתמול אצל האופטימטריסט בחנות המשקפיים שלי.
-6, אבל הוא עודד אותי שיש לי עוד לאן לרדת. בקצב של מספר לשנה, סלחו לי אם אני לא מעודדת מהעסק.
מה שכן, איזה טכניקת מחירה מדהימה. רציתי לקנות משקפי שמש, אבל ברגע שאני לובשת אותם,
א. חשוך
ב. אני לא רואה כלום.
אחרי איזה שעה של-
מוכרת: זה מתאים לך.
אני מורידה את המשקף, לובשת משקפיים אופטיים, מסתכל עליו מנסה להבין איך משהו בסגול עם נצנצים יכול להתאים לי, מודדת דגם הבא וחוזר חלילה…
הגיע בעל המקום, לקח אותי הצידה, שם לי עדשות מגע זמניות (פעם ראשונה שלי) ופתעום העולם נראה אחרת לחלוטין.
החנות לא זולה, אבל השירות והחוויה שווים הכל.
***
עוד לילה של סיוטים. צריכה להפסיק לאכול לפני השינה.
זה שעושים שיפוצי כביש ליליים מחוץ לחלון גם לא עוזר.
זה רצף של ישובים קהילתיים בין קריות לכרמיאל. http://www.misgav.org.il/817/ 🙂 קצת רחוק, אבל לפחות מחוץ לענן הזיהום של המפרץ