נאומים – בסדר
הצגות של תלמידי תיכון – בסדר
מוסיקה מדכא ושירה מזייפת – בסדר
החלק היחיד שלא הופך פחות נסבל משנה לשנה זו ההקראה הבילתי נגמרת של השמות בסוף.
כן זה חשוב, כן זה משמעותי, אבל איך שהוא, השלוש רבע שעה שיושבים בחוסר תנועה ומקשיבים להקראה המונוטונית
מוציאה כל טיפה של רגש והזדהות מהתהליך
אולי הגיע הזמן להפסיק ללכת
אבל לא נראה לי שההורים יקבלו את זה בהבנה
לא כאשר משפחה מעורבת בזה נראה, דיברתי עם אמא, אולי שנה הבאה אני אבוא רק לטקס האזכרה. לפחות להשנה כמעט ונגמר.
כן