סדר, אז אם מצב רוח נוסטלגי אז עוד אחד קצרצר.
גם מ 2003, מבטיחה פעם הבאה להביא משהו יותר חדש 🙂
תיק ותק
שמו הוא תיק, הוא נוצר לפני חצי שניה ועוד חצי שניה הוא יפסיק להתקיים, אבל בהווה הוא חי ומחכה.
שדון הזמן הקטן מחכה לה, לאהובתו היחידה, לתאומת נשמתו הנצחית. הוא יודע שהיא תבוא, היא תמיד מגיעה כדי לחלוק איתו את הרגעים האחרונים של קיומו. וכאשר הוא יפסיק להתקיים, תעלם גם היא, משאירה אותו לחכות לה מחדש כאשר ייווצר שוב.
כך היא אהבתם, חלקיק זעיר של שניה בין קיום לבין חוסר קיום, חלק זמן זעיר, שבו הם משלימים אחד את השני לנפש אוהבת אחת.
ויש שיגידו, שרסיס של שניה זה מעט מדי, שאהבה אמיתית, בוערת וסוחפת, לא יכולה להתקיים בזמן כה מועט, אבל לתיק ולה לא אכפת.
גרגיר אחרי גרגיר, הם צוברים את זמנם ומאחדים אותו לדקות ולשעות. וכך, קמצוץ ועוד קמצוץ, מלאים באהבה, מתאספים לכדי חיים, שהם חולקים בין מחוגי השעון.
תיק ותק.
***
פורסם במקור בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה