16 יום
3.615 ק"ג
50 ס"מ (בערך)
ביקור ראשון בטיפת חלב.
אתמול, לילה קשה נוסף.
עד חצות היה על הידיים.
בהתחלה אצל רונן ואז כאשר זה לא עזר, עבר אלי. לי יש יתרון לא הוגן בעניין, אני מביאה אתי את המזנון.
בבוקר אורן התעורר בשמונה והמשיך עם הצעקות של הערב שלפני.
גזים? לא גזים?
נראה שכן.
הכנתי קנקן של תה שומר-קמומיל-ורד הבר(בשביל הטעם)
מקווה שזה יעזור.
לכל הפחות, אני כנראה לא שותה מספיק ולפחות זה עוד שתייה.
לפני שעתיים הפחיד אותי ואת אמא כהוגן.
החלפתי לו חיתול ומשהו הציק לו והוא התחיל לצרוח ולהחליף צבעים.
תוך שניות היה כחול-סגול לחלוטין.
אמא תפסה אותו על הידיים והוא השתתק, נרגע מעט וחזר לצבע הרגיל שלו.
אמא מספרת שזה קורה, ושגם אני ואחי היינו עושים זאת כאשר היינו בגילו,
עדיין, מפחיד. הוא היה ממש כחול.
יש עוד מה לספר,
אבל אני מטושטשת מעיפות.
לא רוצה לישון, רונן יחזור הביתה עוד מעט,
ואני קמה שבורה אם אני ישנה בצהריים.
***
Если на фоне других людей Вы чувствуете себя глупцом, тогда поменяйте фон!
> אם אתה מרגיש מטומטם על רקע של אנשים אחרים, תחליף את הרקע.
חיבוק מאד.
{חיבוק גדול}
לגזים – תני לו גליקול או גרייפ-ווטר (נדמה לי שזה נקרא ככה). נותנים כמה טיפות, את הגליקול אפשר אפילו כל רבע שעה. אצל פלג הגליקול עזר, לקשת השני. והמלצה לשינה – לא להרגיל את אורן להרדם על הידיים, בטח לא בעמידה. עדיף לנסות לנדנד את העריסה, או לנדנד בעגלה. [חיבוק]
או כמה שהוא אוהב להירדם על הידיים, בעמידה, תוך כדי תנועה… בינתיים מנסים להרגיל אותו שהוא מונח בחזרה בעריסה ברגע שהוא נרגע. בחלק מהמקרים עובד, באחרים לא. גם נדנוד העריסה או העגלה לא פתרון, אבל לפחות לא בעמידה. תודה על ההמלצה לגבי התרופות לגזים.