זהו, בבית.
הנסיעה חזרה הייתה סיוטיית.
אורן סבל מגזים, ולא הצליח להירגע בלי להיות על הידיים.
פקקים בכביש שש, ועצירות כל כמה דקות בשולי הדרך כדי להרגיע את אורן.
זה המשיך ככה עד העצירת אמצע בכביש, אנחנו אכלנו קצת, אורן גם והנסיעה משם כבר הייתה שקטה יותר.
אני מתה מעייפות, כבר מזמן לא הייתי כל כך סחוטה, אז חווויות על הכנס מחר.
רק רציתי להגיד:
אחד מהכנסים הכפיים שיצא לי להיות בהם כבר שנים,
טוב שבאנו.
לילה טוב.