הילדים שלי גדלים להיות ילדי כנסים. לשניהם הכנס הראשון היה בערך בגיל חודשיים ומאז, חוץ מאולי איקון, לא פספסנו שום כנס.
הכנס מד"ב ופנטזיה של פסח הוא עולמות. הכנס השני בגודלו בשנה. הוא מתקיים בחול המועד בתל אביב, באשכול פיס והיה יומיים של עייפות, שיגעון וכיף.
לא יצא לנו להיכנס להרבה הרצאות, ולאלו שכן נכנסנו, לא יצא לנו להישאר לכל אורכן (מתברר שאורן לא מתעניין במיוחד בצדדים ההזויים של האבולוציה או בספרי אסימוב – בעיה שצריך יהיה בהחלט לתקן כשיגדל מעט).
בנקודה מסויימת אני ורונן התפצלנו ונכנסנו להרצאות לסירוגין, אחד נכנס והשני שומר על הילדים.
אני רוצה להתלהב מעל דפי הבלוג מההרצאה "החייזרים דיברו גרוזינית: סרטי מדע בדיוני בברית המועצות" שהעביר איגור ארמיאץ'.
התקף נוסטלגיה והומור של שעתיים. וכמחווה ל Kin-dza-dza! שלא הכרתי לפני ההרצאה:
את רוב הזמן של הכנס בילינו בפונדק (אולם מרווח עם מזרונים וכריות לרביצה, שולחנות למשחקי שולחן, המוני אנשים ופינה עם קפה, תה ירוק, מצה בשוקולד ובמבה (חשוב כאשר יש ילד קטן, למרות שהוא העדיף לאכול את הבננות שהיו באותו השקית).
אורן למד את התוואי של המקום דיי מהר וכל פעם שהוא לא היה מרוצה מהרצאה הוא היה חומק החוצה ורץ לפונדק. נכנס, מוריד נעליים והולך לשחק עם אנשים או לבנות לעצמו קן מהמזרונים והכריות.
מנסים לשחד את אורן עם עוגיה כדי שיסכים ללבוש את הכובע:
לרגע קצר זה אפילו עובד:
ואז אורן החליט שלא הוגן לאכול לבד:
אורן נחשף לעולם הקוביות ומשחקי התפקידים:
ולעולם הקרניים:
ואיך אפשר כנס בלי נשק מגודל?
עוד משהו שדיי נפוץ בפונדק הוא אנשים עם גיטרה, וקצת פחות נפוץ אנשים עם מפוחית, הפעם אורן היה בגיל המתאים כדי להתרשם ולבוא לצטרף (אזהרה, קצת תמונות והמוני סרטונים):
***
אניקדוטות מהכנס:
אורן יוצא מהרצאה ומנסה להיכנס לאולם הצמוד, להרצאה אחרת.
אני: אורן, לא, אתה לא יכול להיכנס.
אורן עוצר ומסתובב אלי: למה?
אני אחרי רגע של מחשבה: אין לך כרטיס.
אורן: אה, נכון.
מסתובב ופונה מהדלת. שתי דקות אחרי זה, הוא רץ שוב לכיוון האולם.
אני: אורן, לא!
אורן, מרים את היד ומראה לי כרטיס שמצא על הרצפה.
***
חצי אניקדוטה (בין עצוב למצחיק) – אנחנו מכירים לא מעט מבאי הכנס, ופעם פעמיים אנשים הציעו לנו לשמור על אורן לחצי שעה שעה כדי שנוכל לסיים לראות הרצאה. אורן בלי לחשוב פעמיים הלך עם כל מי שקרא לו ומבחינתנו זה בסדר. זה כנס, זה אנשים טובים ואם יש מקום שניתן ללמד את הילד לסמוך על זרים אז זה שם. אחרי הכנס יצאנו לאכול בחוץ בתל אביב, באמצע הארוחה הוא החליט לצאת ולחקור את הרחוב.
אני: אורן, לא!
אורן: למה?
אני: כי זה לא כנס, האנשים פה יכולים להיות לא נחמדים.
אורן: זה כן כנס! כן נחמדים! (מסתכל על האנשים בשולחן ליד שגם באו להפסקת נשנוש מהכנס).
אני: מתוק, זה בחוץ, זה תל אביב. יש שם גם אנשים לא נחמדים.
אורן, מוטרד קלות, הולך וסוגר את הדלת של המסעדה.
***
ולסיכום, סרטון קטן של ספיר מהנסיעה:
נ.ב
ותודה מיוחדת לגיסים שאירחו אותנו ללילה 