מי שלא מכיר, איקון הוא פסטיבל למדע בדיוני ופנטזיה שמתקיים בחול המועד סוכות בתל אביב והוא אחד משני כנסי המדע בדיוני הגדולים (יש גם חופן קטנים) שמתקיימים במהלך השנה. אני מגיעה לכנסים אלו מאז 20011 בערך. יש לי לא מעט חברים בתוך הקהילה שהיכרתי בכנסים או ברשת ובמשך הזמן הפכו לחברים גם ביום יום.
גם אני וגם בעלי אוהבים מדע בדיוני ופנזטסיה ואוהבים את אווירת הכנסים. יותר מזה, היכרניו אחד את השני באחת מפעילות מדע בדיוני שהתקיימה לפני כך וכך שנים בטכניון :-). כאשר אורן נולד, לא היה לנו שום ספק, הוא הולך לגדול כילד קהילתי, ובינתיים הוא דיי נהנה מזה.
הקטן כבר היה בארבע כנסים, עבר ידיים בין רוב חוברי הקהילה ופגש כמה חברות לעתיד שהוא דואג לחזק איתן קשרים בכל כנס מחדש.
קמנו ביום שני בבוקר, אירגנו את הילד ונסענו…
***
עצירה קטנה באיקיאה בדרך.
נו, זה בדרך. ויש שם בדים. וזה איקיאה…
אז התחדשתי במטר מהבד הזה:
הולך להיות תיק. ועוד מטר מבד עם הדפס שחור לבן של עץ שמסיבה לא ברורה לא מופיע בקטלוג של איקיאה.
***
אז מה היה לנו בכנס.
אורן קיבל הצעת אימוץ, קניה, השכרה והצעה אחת להפקיד אותו בשמירת חפצים.
היה דוכן ספרים – יצאתי עם 6 ספרים חדשים ב 150 ש"ח. תסיקו לבד מה זה אומר על המחירים של הספרים בכנס.
היה חדר רביצה. תוספת ממש נחמדה לכנס. פשוט חדר מלא במזרונים ופופים שניתן לרבוץ בו, לנוח בין פעילות לפעילות, לפטפט עם אנשים, ואם יש חשק, לשחק במשחקי השולחן הרבים שהיו פזורים במקום. חידוש נוסף וחביב היה פינת הקפה שנוספה לחדר ושהיה ניתן לרכוש בה בשקלים בודדים קפה חם, תה פירות קר, קצת נשנושים ודברים נחמדים נוספים.
היו המוני אנשים שיוצא לי לפגוש בעיקר ברשת ובכנסים.
היו רגעים מביכים שבהם לא הצלחתי לקשר שמות לפנים (קורה לי כל פעם, זה דיי מכה אצלי) , טוב שניתן לנהל שיחה שלמה בלי להודות שאין לי מושג איך קוראים לבן אדם שמולי, או, אם כבר, מאיפה אני בכלל מכירה אותו.
הייתה הרצאה מרתקת על ההיסטוריה חלופית של הרפואה – מעניין לגלות שאם לא מזימות של מלכה תככנית, מאהבת ומלך דכאוני, יתכן שלא היה לנו היום כירורגיה ואנטומיה. מעניין עוד יותר לגלות שבמצריים הקדומה הייתה רפואה מתקדמת, שלאימפריה הרומית, היה רפואה לא רעה בכלל, ושמסעות הצלב הן בין הסיבות העיקריות שכל הידע הזה הלך לפח, נשכח והיה צריך להיות מומצע מחדש בכמה מאות השנים האחרונות.
אורן חשב שזה היה דיי משעשע, למרות שהוא לא הסכים עם רוב הנאמר, ודאג לציין את זה בקול.
היה זומבי.קון – מחזמר משעשע ומוצלח בבימויה של רותם ברוכין האחת והיחידה, מלווה במוזיקה המצוינת של סתיו דריימן ולפי הרעיון של ניר קיטרו. אני יכולה לתת פה עוד ועוד מחמאות, אבל זה לא יתקרב ללתאר עד כמה ההפקה הזאת מוצלחת.
בכלל, הפקות המחזמר בכנסים, בשנים האחרונות הפכו מקצועיות לכל דבר ומקווה שיהיה יותר מהם בעתיד.
הבעיה היחידה שהייתה לי עם המחזמר היה התור הכניסה שביחד עם העיקוב הביא לחוויה חמה ומחניקה של כמעט חצי שעה מול הכניסה לעולם. לפחות חילקו מים תוך כידי והייתה חברה דיי טובה. טורי חובבים זה דבר משעשה.
אורן חשב שהמחזמר זה יופי של מקום לישון וחוץ ממשבר אוכל קטן באמצע, נהנה מאוד. (משבר אוכל = צרחות, בכי, אמצע שורה, אמצע עולם, על מה חשבנו?!? בקבוק שמוכן בשיא המהירות בחושך, ילד מרוצה, המשך המחזמר).
ולקינוח הפסטיבל קפצנו לאירוע פילקים, שזה סוג של שירה בציבור אבל של שירים שמתאימים לנושא.
לשם הדגמה: אני רוכב לי על ארנב (לפי אני "שוכב לי על הגב")
או מחול כלולות הנהדר שהוא תרגום של שיר פילק מאנגלית (יש גם הקלטה בקישור)
גם אני וגם רונן לא יודעים לשיר. אנחנו יודעים לזייף, וגם זה מחמאה למה שיוצא. אבל פילקים זה כיף ואורן אוהב מאוד מוזיקה, כך שזה הייה סיום מצויין לכנס מוצלח.
הפסטיבל מתקיים שלושה ימים, אנחנו באנו לאחד.
יצאנו משם מותשים אך מרוצים,
מחכים לכנס הבא
***
אורן בוחן את עניין ההגנה עצמית בכנס:
"מי כאן אמר שהוא רוצה להפקיד אותי לשמירת חפצים?"
וכנס אחד אחורה, בעיקר כי אורן מתוק ואני לא יכולה להתאפק
אורן באחת ההרצאות, מהרהר במשמעות החיים :
***
וכמה כתבות על הפסטיבל מרחבי הרשת: