ואלה. החזקתי מעמד חמש דקות שלמות והינה אני שוב כאן.
השיעמום? העודף זמן פנוי?
או פשוט הרצון לכתוב משהו שיהיה טיפה יותר אופטימי?
קיבלתי פטור ממילואים. זהו מספיק.
אני לא מבינה מה הרעיון לקחת מישהי שלא נגע בתחמושת מזה שנים ולדחוף אותה למחסן תחמושת מהתחילה. מה הם ציפו שאני אזכור? ראיתי את הדברים האלו בצורה חולפת לחלוטין בקורס של חודש לפני שנים. אבל לא, הם מושיבים אותי להחזיר ניצרות לרימונים. למיין פצצות ועוד. הם באמת מצפים שאני אזכור משהו מהימים שלמדתי על זה?
אז אני זוכרת, זה לא באמת קשור, נכון :-)?
בכל מקרה, שמחה שנפטרתי מזה. הבסיס שרצו שאני אגיעה אליו ממוקם אי שם בצפון.
בבוקר עוד הייתי מגיעה עד לשם. לוקחת אוטו והכול. אבל איך אני אמורה לחזור? אני לא רואה בחושך למרחק מטר. רק לנהוג חסר לי 🙂
זהו, מסר אופטימי יותר, לא?
חוזרת לעבוד.