החופש מתחיל ברגע שהחופש נגמר

החופשה של הגן הסתיימה, הילד בגן.

אני בבית. בשקט, בנחת, עם זמן לעבוד וקצת לעצמי.

מצד אחד, כיף לחזוק לשגרה, מצד שני, היו אלו שבועיים וחצי יוצאי דופן.

לא יאומן כמה הילדון הזה גדל :-). היה קשה אבל שמחתי להזדמנות להכיר אותו טוב יותר.

אז מה היה לנו בשבועים האלו?

***

גמלנו את אורן ממטרנה.

גמלנו את אורן מחיתול (חוץ משינת צהרים ולילה).

גילינו שהילד חושב שקוראים לו דן.

אני: איפה אורן?

אורן: כאן! (מצביע על עצמו)

אני: איך קוראים לך?

אורן: דן!

וכך זה חוזר בלי לטעות כבר שבועות.

למה דן? אין לו אף אחד בשם הזה בגן.

מה עוד היה?

התקינו אצלנו מזגן. אורן התרשם עמוקות,

וכך גילינו שהילד מאוד אוהב פטיש וסולם ויכול לדבר עליהם ללא הפסקה במשך שעות.

אורן: אמא, עץ, חור! (הוא לא אומר אמא, הוא אומר AMA…)

אני מסתכלת על העץ, ומתחילה להסביר לו שיש ציפור שקוראים לה נקר, שיש לה אף גדול וקשה ושהיא עושה איתו טוק טוק טוק לעץ ויוצא חור.

אורן מסתכל עלי, ממשש את האף שלו, ואז מסביר לי,

אורן: אמא, לא. לא אף. פטיש. עץ. טוק טוק טוק. חור!

***

אורן יורד לבד במדרגות.

אני: אורן, לא ליפול!

אורן: לא נפל. לא נפל. לא…. אוי. נפל.

***

וקצת תמונות:

רגע היסטורי, אורן יושן במיטה.

נו, חצי במיטה.

עברנו לקערה גדולה יותר.

אוי, מה יש כאן? (עוד גילוי שהיה החופש…)

אמא, נעליים?

מה?

***

בכינרת:

ולפני הירידה השניה לכינרת, הפעם עם לינה, בדיקת המזרון לאוהל:

***

עושה ביקורת בפארק הקופים ביודפת.

אורן: as you were…

לאמי:

(בדיאבד התברר שזה בכלל אלפקה)

אמא! תראי!

היו בפארק הזה גם קופים אבל הם היו החלק הכי שולי במקום. לפי דעתי, הנכס העיקרי של הפארק היה ריבוי הצל.

***

בגן חיות בחיפה עם כרמלון והדוד.

וכמובן שגם כאן אורן מוצא חרוב

וגם כאן יש לאמי (כן, שוב אלפקה)

הגן חיות הזה ארוך…

ובכל הגן חיות הגדול הזה, האטרקציה הכי גדולה הייתה בכניסה (שהיא גם היציאה)

טוב שיש שם צל (גם אם זה אומר שאורן מנסה לחמוק פנימה)

ועל מה כל המהומה?

שהתבררו לא כדבר הוורוד היחיד שם…

משהו באוכל, אם הבנתי נכון.

***

בבית. אורן מדגים שוב ששימור עצמי זה לא אצלנו.

אתם מבינים למה התמונה הזאת מטושטשת, נכון  ?

***

הקיבוץ, גם כאן צריך לעשות ביקורת.

הורגת אותי ההליכה הזאת. היא אומצה דיי מהר גם על ידי כרמלון, חבל שאין לי צילומים של שניהם הולכים ככה.

ממש ועדת מיכאלי קטנה.

***

בבריכה בקיבוץ עם כרמלון והדודים

וזהו,

חופש ארוך, מעייף וכיפי.

טוב שהיה וטוב שנגמר 🙂