אז יום חמישי רונן בסוג של צו שמונה. הילדים הבחינו שהוא לא בבית (לקח להם יומיים לשים לב…)
ספיר הולכת מפינה לפינה בבית, עוצרת במקומות שונים ובודקת.
"אבא?"
אני: "לא, זה חתול".
עוד קצת הליכה.
"אבא?"
אני: "לא, זה שולחן".
ספיר מסתכלת עלי רגע ואז בא ומחבקת לי את הרגליים.
"אבא!"
אני : "לא, זה – נו בסדר".
***
ואורן קצת נודניק. מתוק אבל נודניק.
***
מקווה שיחזור בקרוב, אני ממש לא בנויה להיות אמא יחידה.