נסענו לטייל לכרמל. זאת הפעם הראשונה שהגענו לשם מאז השרפה הגדולה.
בהתקרבנו לבית אורן מצאנו את מסעדת קאטבלו. מסעדה שבילינו בה פעם באירועה מאוד מוצלח ושמחנו לראות שהמקום שלם ועובד. מסביב למסעדה ישנה חוות סוסים וברגע שאורן הבחין בסוסים מחלון האוטו ידענו שאין ברירה אלא לעצור 🙂
אורן אוהב סוסים, אפילו מאוד.
במקום, בנוסף לסוסים שניתן לראות מקרוב, ניתן גם להרכיב ילדים על הסוס לכמה סיבובים. תראו את הפרש הקטן שלי 🙂
הוא רכב שניים וחצי סיבובים ואז הסוס נחר ואורן בבאת אחת רצה "אמא!" (נו יותר נכון "אבא!" אבל הוא התכוון אלי, נכון ?)
משם המשכנו למוזיאון לאומנות יפנית בחיפה היכן שמתקיימת החודש תערוכת עצי בונסאי. אחד העצים, או יותר נכון, חורשה שלהם, הם של אבא שלי, שעוסק בתחום כבר לא מעט שנים. עצים לא צילמתי, אבל צילמתי עת אורן מתרוצץ במקום:
ועם סבתא:
***
יופי. כבר הרגשתי שאני מזניחה את הפן "המשפחתי" בבלוג 🙂
אחרי הכל, זה לא רק בלוג יצירה.
***
אורן למד להגיד "לארוצה". בדיוק ככה. כמילה אחת. ונכון להיום זו המילה האהובה והעיקרית שלו. "לארוצה!" ואולי איזו צרחה קטנה, כידי שיהיה ברור שהוא מתכוון לזה. לא ממש עובד לו, אנחנו בעיקר צוחקים על הניסיונות שלו לתמרן. קצת מכעיס אותו שאנחנו צוחקים בזמן שהוא צורח, אבל מצד שני הוא לא מנסה לאורך זמן כי כבר הבין שאין טעם.
מקווה שנצליח להתמיד עם זה.